זה מכתב. כמו כל מכתב רגיל, כמעט. רק שהוא לא יקרא את המכתב
הזה.
אז איש יקר (לא כל כך),
חשבתי איך לכתוב מכתב אליו ולפרסם אותו ככה שאנשים רבים יקראו
את המכתב אבל הוא לא. אולי אפילו הוא יקרא אבל לא ידע שהמכתב
הוא בשבילו. התבגרתי קצת מאז שראית אותי בפעם האחרונה. החכמתי
הרבה מהפעם שראיתי אותך. אולי בגללך החכמתי כל כך. לא עברנו
משהו מיוחד, לא לפי ההגדרה שנתתי לך תמיד. אבל בזמן האחרון
הכול קצת השתנה, הזמן שינה דברים. גם ההגדרה שלך השתנתה.
ניסיתי להאשים אותך בסלידה שלי ממך וממה שעשית. למרות שלא אז,
ואני מודה שגם לא היום, אני לא ראיתי את מה שעשית כמה שאני
מגדירה. ההגדרה שלי נכונה משפטית, אם הייתי רוצה לתבוע אותך.
כמו שאנשים רבים אומרים לי אחרי שאני אומרת כמעט - כמעט לא
נחשב. אז מסתבר שכמעט לא נחשב, נחשב. ועוד איך נחשב מבחינה
חוקית. לא רוצה להרוס לך את החיים, ראיתי אותם נהרסים לאנשים
שתבעו אותם על מה שאתה עשית. לא שונאת אותך. אין לי סיוטים. לא
מרגישה כלום, למרות שעדיין לא ברור לי למה זה הגיע ומאיפה.
אחריך ואחרי עוד כמה שניסו, מתחילה לפחד מאנשים. מתרחקת מאנשים
בגללך. לא רע לי עם זה. דווקא טוב לי, טוב לי לבד. לא יכולה
לדבר על זה עם אף אחד. אנשים לא יבינו אותי. יחשבו שאני סתם
משקרת ומגזימה ומקצינה את הדברים כדי להאשים אותך. אולי...
עירנית יותר, לא בוטחת באנשים. האמון שלי באנשים מת. האמונה
שלי בכך שהאנושות עוד תשתפר יום אחד, מתה גם היא. לא מאמינה
באנושות שלנו. העולם הזה מלא חטאים. מה שאני עושה יום ביומו
הוא חטא, אבל גם מעשיך היו חטא! נכון שהיית מבוגר ממני בעשר
שנים. נכון שהקשר אף פעם לא הגיע לדבר. לא היו שום רגשות ולא
היינו ביחד בגלל שום מניע. לא היינו ביחד נקודה. זה היה ברור
שתנסה משהו כזה. ורצית, ולקראת הסוף גם התעקשת. ודווקא התחלתי
להיקשר אליך בסוף. תמימה. מלאה באמונה בעולם ובטוב שבעולם
הזה.
טעיתי. טעיתי לגבי העולם ולגביך. למרות שהיית קווקזי ובן 24...
וכנראה שאם הייתה לי טיפת ניסיון כל הסימנים היו מזהירים אותי.
אבל תמימה.
אתה גם לא מודע למה שעשית, ועוד אומר לי שלום כשאנחנו נפגשים
ברחוב. מה שעשית היה ניסיון לאונס, הטרדה מינית, איך שלא תקרא
לזה. בצורה משפטית זה היה חד וחלק. את ההרגשה התחלתי להרגיש
לאחר כשנה. הרגשה של לכלוך וזוהמה. היה לי מזל שלא אנסת אותי.
ואני מודה לו על כך כל יום.
לימדת אותי לקח בחיים ואתה גם אחראי לאופי שלי היום. חינכת
אותי לכוח וסיבולת מול כל מה שלא יקום מולי. העיניים שלך
מעבירות בי צמרמורת. אני שונאת להיתקל בך באמצע הרחוב. ולא
רוצה לראות אותך בחיים. אבל היום אני מתייחסת הרבה יותר
ברצינות לנושא של אונס והדעה שלי ברורה בעניין. רציתי להודות
לך על כך שחינכת אותי והיית לי לאזהרה מפני מה שבא ומה שעלול
לבוא לי בעולם הלא אנושי והאכזר הזה.
מקווה שלא אראה אותך יותר אף פעם,
אני. |
