כואב לך? אז תאכלי, זה הרי מה שאת תמיד עושה כמשהו משתבש,
אוכלת. עכשיו עוד יותר כואב, תקיאי, תקיאי את הכל.
עוד יום של שנאה עצמית יעבור, עוד דיכאון יתמזער ליד הכאב
והגועל שאת גורמת לעצמך.
תקיאי את כל הרגש הנוראי הזה, תקיאי את כל מה שהצטבר שארוחה
הארורה הזאת, תוותרי על הכל.
תעשי את עצמך שמחה, תעמידי פני נורמלית, תעטי עלייך את מסכת
השפיות הרגילה שכולם מכירים חוץ ממך וליד האסלה תורידי אותה
לכמה דקות, תקיאי את כל הגועל החוצה, תקיאי את עצמך.
הגיהנום הזה שאת חיה בו הוא שלך בלבד, את גרמת אותו לעצמך,
בנית אותו בשתי ידיים חזקות ובריאות שעכשיו הן כבר חלשות
ורזות.
הבטן שהייתה לך כבר ירדה לגמרי, כל מה שלא אהבת בגוף שלך
התפוגג ועכשיו את עוד יותר שונאת אותו.
מהילדה השמנמנה והחמודה הפכת לנערה הרזונת העצובה והמסכנה שלא
באמת כדאי ורצוי להתקרב אליה בשביל לא להיפגע.
ידעת שבסופו של דבר הכל יהרס, שהחיים שלך יהפכו למוות, שהכאב
שלך ילך ויתגבר בסך הכל רצית להיות רזה והרגת את עצמך לגמרי.
זעקה לתשומת לב זה מה שהתחיל את זה, ידעת שאף אחד לא בבית ואף
אחד לא ידע וישמע אבל כל מה שרצית זה תשומת לב - ועכשיו שום
דבר כבר לא יכול לעזור, בעוד יומיים תתאשפזי שוב ועוד פעם אותו
סיפור כואב, דוחפים לך אוכל, קושרים אותך כשאת מתפרעת, מכאיבים
לך כל כך אבל מה הכאב הזה לעומת הכאב הנפשי.
אף אחד לא אוהב בנות רזות כל כך ואף אחד לא אוהב מפלצות - אף
אחד לא אוהב ולא יאהב אותך לעולם, מפלצת.
הרסת הכל, לכולם, תמותי כבר מפלצת.