מה נשאר כבר להסביר,
שעדיין לא הוסבר?
מה נשאר כאן להאיר,
כשהכל הרי מואר!
ומי מהמר עוד בקהל,
כשהמטבע כבר מוטל?
צידי ה"שחור" ברור כשמש,
מה שעשית לי בליל אמש,
קר כשלג, כואב כאש,
מוכר כבית, ומייבש.
רק מבט חטוף שלך
עוד נחוץ כדי להבין
בקלות שאין כמותה -
כי הכל כל כך זמין,
ופרוש כך לפנייך,
אז פקחי כבר את עינייך!
צידך ה"לבן" חשוך כאופל,
מסתתר במחשכיו,
לא מואיל ולו לרגע,
להביט עליי עכשיו.
לא אאיר עוד על האופל
לא אסביר על מי ומה,
כל עוד נח לו המטבע
וצידך עיקש, טמון באדמה.
(נכתב בדצמבר 2004, בלילה כואב אחד, למישהי יקרה שהתקשתה
לראות את מה שהקשיתי להראות, אבל בסוף הצליחה) |
