מבוסס על סיפור אמיתי

זה יום שישי ה-13 ואני הולכת באמצע הכביש בגשם. באמצע הלילה.
הולכת לאן? לשום מקום. כן כן, אני הולכת לשום מקום! אתה שומע?
אתה מקשיב לי בכלל?!
הייתי צריכה ללמוד מהפעם שעברה ולא לסמוך יותר על אנשים.
כן, בסדר, הבנתי שאני יכולה לעשות כמה סצנות שאני רוצה ואף אחד
לא ירדוף אחרי באמת עד הסוף, אבל אני ממשיכה והנה, אמצע הלילה,
כביש רטוב, יציאה מקיבוץ נידח.
והחושך המוחלט נשבר כששתי נערות מחליטות ללכת באמצע הלילה לבד
בכביש. בגשם.
לא מספיק רע לי וקר לי ואתה חייב להוריד את הדמעות הקרות האלו
שלך עליי? תפסיק לבכות שם למעלה. זו רק אשמתך.
אלוהים בחיי שאני מרגישה טיפשי...

יום שישי ה-13, בדיוק כמו לפנים שנתיים. רישיון, גשם, הג'יפ
הלבן של אבא, אני והילה והכביש הרטוב הזה. אני לא מאמין שאני
עובר את הכביש הזה שוב ולא ראיתי אותה שנתיים.
למה? למה?! שנתיים מהחיים שלי איבדתי ואני חוזר לפה. למקום
המקולל הזה. כמו חבל דמיוני שמושך אותי לכאן! מהבטן. מהקרביים!
מהנקודה הכי עמוקה בתוכי.
למה שמישהו יבחר להתהלך באמצע הלילה בגשם בכביש נוראי כזה,
ולמה אני זה שיספוג את התוצאות? הרי בינינו, עדיף להיות זה
שמדמם למוות על הכביש מאשר להיות זה שמנסה לשכוח את הפנים של
הילה כשגלגלנו את הגופה מתחת לכביש. או את הפנים הקרות וחסרות
ההבעה האלו - הבעה שתלשתי אני מהגוף שהיה חי לגמרי לפני
שהגעתי.
ואולי הוא לא היה כל כך חי. אולי הוא היה קבצן זקן שמת כבר
מבפנים ורצית לקחת אותו אלייך למעלה, לתקן את הנשמה שלו.
להחדיר לו טיפה של חיים לנקודה הכי עמוקה שלו.
אז אני? אני הקורבן שבחרת לך??

אז כל היום הזה טיפשי.
עד שבכלל החלטנו לזוז. עד שאני החלטתי לזוז. היא ניסתה למצוא
פתרון ואני פשוט עמדתי שם מתחת לסככה מסתכלת על הגשם ולא מוכנה
לזוז עד שהיא הסבירה לי שאין ברירה, לא מבינה שכבר לא אכפת לי
מהברירות האלה.
זה מדהים איך שההלם משתק אותך, איך שהאמונה משתקת אותך.
והאכזבה. למה שתרצה שיקרה לי משהו כזה? אני עושה מה שצריך, אני
נחמדה גם כלא מתחשק לי ואני מנסה לעשות רק טוב. ואני מאמינה,
אני מאמינה להכל! אני אומרת תודה! אני מנסה לעשות את הדבר
הנכון!
בסדר, הבנתי, כל דבר קורה לטובה בלה בלה. באמת שאני הולכת
עכשיו ומנסה לחשוב על הצד החיובי של התקרית הזאת. אני מצטערת
אבל זה לא כאילו יהיה פיגוע במועדון נידח בקיבוץ נידח באמצע
הלילה. כאן זה לא תל אביב! מה כבר יכול לצאת טוב מהעניין הזה,
מה?
רגע, אז אולי עשיתי משהו רע ואתה מנסה ללמד אותי לקח, אלוהים?
בכל מקרה, הייתי צריכה לשמור את המחשבות האלו לעצמי. היא לא
מבינה אותי, היא לא. זה כמו ללכת לבד.
שוב אני והשיתופיות המופרזת שלי. שוב הייתי צריכה לשתוק קצת.

אז אני הקורבן. אני מצטער שאתה לא חושב ככה אבל אחרי שנתיים של
התייסרות עם עצמי, אני לא מרגיש אף מחוייבות לבקש ממך סליחה.
ואיפה כל הסימנים שלך? והדרך הנכונה? אני לא רואה שלטים זוהרים
שמכוונים אותי אליה! אני לא רואה אנשים באמצע הדרך שאומרים לי
שאני בן אדם טוב, שאני צריך להאמין בעצמי! שנותנים לי רצון
לחיות! הרי אתה עסוק מדי בלתת לי לעשות את העבודה השחורה.
אני אדם פשוט. אני לא מתמודד עם רגשות האשמה.
אני רוצה למות. עכשיו על הכביש. בבקשה תהרוג אותי עכשיו על
הכביש! תקח גם אותי אליך! תכניס לי חיים, תכניס לי משהו
לנקודה העמוקה הזאת שלי שאין בה כלום. תן לי הזדמנות! תן לי
לשפר משהו, להחזיר משהו, לעשות משהו טוב! למה שלא תתן לי
להציל מישהו על הכביש הזה היום במקום לעשות את העבודה השחורה
שלך?
אני רוצה להרגיש שוב כמו מישהו שמגיע לו לחיות.

באמת הייתי צריכה לשתוק. מעניין מה עובר לה בראש עכשיו, היא לא
כמוני.
אז אני עושה סצינות! אז אני רגשנית, אז אני אימפולסיבית, אז?
אז כשאני נסערת אני משותקת! משותקת! אתה מכיר אותי, אתה יודע!
אתה יצרת אותי! אז אני מאמינה בטוב! אז אני פונה אליך, אני
מדברת איתך!
כרגע בחיי שאני מעדיפה לסבול. אז תספוג את הרגשות אשם האלה.
אתה תעמוד בזה, אני מכירה אותך. אני מרגישה כמו הגיבור הטראגי
בשיעורי ספרות, אני סובלת ואני יודעת שאני סובלת ואני מוכנה
לסבול. אתה יודע שאני סובלת ולא אכפת לך ואתה יודע? גם לי לא
אכפת.
לי יש את האמונות שלי, לך יש את שלך וחשבתי שאתה לצידי. אז
שהכל כבר ישתבש.
הנה, אלוהים! לא אכפת לי מה אתה חושב! נתתי לך אתגר. תתמודד
איתו.
אתה הרי כל יכול...

איזור עננה ראשית שומע? אני חוזר איזור עננה ראשית שומע?
הוו, סוף סוף.
אחמ אחמ אני מבקש למסור את הדיווח לשעה 1 אחר חצות עבור פס
אורך מספר 16 גזרה רוחבית מספר 7 מחוז מספר 3.
מצב הרוח העגום של אדונינו והרטיבות שבאה איתו, הביא הלילה
במחוז 3 למקרים רבים של כמעט-מוות ברחובות, דיכאונות קשים,
זעקות לעזרה וכמובן מצבי רוח עגומים.
כמובן שטיפלתי בצורה הטובה ברוב המקרים אך עם מצבי הרוח
העגומים והזעקות הרבות לעזרה איני מצליח להתמודד כעת. אני
מאמין שבהמשך הלילה נגיע לתוצאות טובות יותר והכל יסתדר.
או, הקשר הזה שוב. אני לא מצליח לשמוע...
ומה מצבו של האדון? לא השתפר, אני מבין, לפי מצב השמים כמובן,
והגשם שיורד לכל אורכה של הגזרה שלנו.
הממ..כן כן. אני יכול להבין, אני מניח שזעקות ילדיו גם כן לא
תורמות לעניין כרגע. למעשה, הן אלה שהביאו למצב הזה מלכתחילה,
לא?
אוי ואבוי מה יש לנו כאן בגלאי... 2 מקרים קשים של חוסר אמונה.
הממ... אני מניח שנמצא דרך יצירתית לטפל בשניהם...
אני מצטער עננה ראשית אני עונה לקריאות חדשות שהתקבלו בגלאי,
זהו ערב לא קל שעובר על כולנו. יום טוב להתראות...
בואו נראה - אני חושב שהגעתי למשהו... שווה לנסות,
ENTER
הנה-

יום שישי ה-13. גשם, לילה, ואנחנו בתוך ג'יפ יונדאי לבן של
איזה קיבוצניק צעיר שנוסע לצומת גולני באמצע הלילה.
אנ לא מבינה. ציפיתי לאיזו תובנה עמוקה, ללקח, לאיזה מפץ
גדול... למשהו! איפה כל זה?
איפה התכלית של כל החוסר מזל הזה? הכל לטובה, לא?
אז זה הכל? קיבוצניק בן 19 שמספר לנו על איך שהוא תפס טרמפים
בגיל  16 וחיכה לרישיון.
ילד בן 19 שדואג לי כאילו הוא אימא שלי. חושב שהלכתי ברגל
באמצע הלילה, כאילו אין לי מה לעשות. הוא לא מבין שאתה שלחת
אותי.
הוא חמוד. הוא גרם לי לחייך, לראות שיש מישהו שאכפת לו. אבל
הוא לא מבין.
אתה בגדת בי! אתה מבין? למה אתה לא הולך ובוגד באנשים שלא
מאמינים בך! שלא הולכים ועושים דברים מטורפים בשביל הקריזות
הקטנות שלך!
ולא! אני לא מאמינה באנשים. אני לא מאמינה באנשים שזורקים
עטיפה מלוכלכת של סנדויץ' על המדרכה בלי לחשוב על מנקה הרחובות
שיצטרך לנקות אחריהם, אני לא מאמינה באנשים שזורקים מסטיק על
הרצפה בלי לכסות אותו בחול ולחשוב על הילדה היחפה שעלולה לדרוך
עליו. אני לא מאמינה באנשים שלא מחייכים בחזרה כשהם רואים ילד
קטן שמחייך אליהם.
אני לא מאמינה באנשים. אז מה? אז אתה מנסה לגרום לי להאמין
באנשים?
עוד פעם חשבתי בקול. היא שוב לא מבינה אותי. אנחנו הולכות
בצומת גולני בגשם והיא לא תבין אותי. אני שונאת כשאני לא שומרת
דברים לעצמי.
ושוב. הולכים לשום מקום.

אני חוזר. אני חייב לחזור אני חייב! עכשיו כבר אין ברירה.
או שאני מתקן הכל, או שהנשמה שלי אבודה כבר.
אני לא אשאיר אותן לבד בצומת גולני באמצע הלילה! אמנם עדיף
מכביש צדדי ביציאה מהקיבוץ ההוא אבל לא - הפעם אני אעשה את
הדבר הנכון עד הסוף.
אם רק אני אקח כאן את הפנייה לנתיב... הנה הנה הן שם אני רואה
אות-
...
דממה.

החלטה מגבוה? מה זאת אומרת החלטה מגבוה?! הרי אני נתתי פקודה
בגלאי ופתאום אני מקבל שדרים הפוכים שמודיעים לי כי משהו
השתבש!
אם אני רק אזכר איפה שמתי את הפחית חמצן קרנבריז 40% שלי
שקניתי להערב...
מה שהיו עושים לי אם היו מגלים שאני שותה בתפקיד! את הכנפיים
היו לוקחים לי..
מה?! מי החליט? של מי החוצפה הזאת?!
הווו כמה חיכיתי ללגימה הזאת... נחנק
מגבוה?! אדוני בכבודו ובעצמו? אם כך... אני מאמין - כלומר...
אני מאמין שיש בסיס לעניין...
לא לא אל תצטערי, אני מצטער.

תתחילו ספירה לאחור אני מוכנה לשידור...
אוי הפרסומות האלה... מתי כבר יפסיקו לבזבז לנו את הזמן. תמיד
כסף וכסף וכסף! מתי אנשים יפסיקו לחשוב כל הזמן על עצמם?
"ואכן, סוף השבוע הסוער גבה עמו קורבנות רבים בכבישים, ביניהם
צעיר בן 19 המתגורר בקיבוץ בצפון, ושתי נערות כבנות 17 הגרות
בטבריה.
ככל הנראה, פנה הצעיר דרומה בכניסה לצומת גולני, אך רכבו מדגם
יונדאי גאלופר החליק  בכביש הרטוב, סטה ימינה ודרס למוות את
שתי הנערות.
הצעיר, אבד את הכרתו כבר ברגע התאונה ומת מפצעיו הלילה בבית
החולים.
ונעבור לעדכונים בדבר הצעת החוק החדשה שעברה קריאה ראשונה
ושנייה בשבוע שעבר בכנסת. דבריהם של חברי הכנסת אמנם גרמו
לציבור..."

מבטיח. מבטיח שיהיה טוב יותר.
בעיקר מבטיח לקיים הבטחות.
אז הוא אסף אותם אליו,
למעלה, אליו.

"אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק
הדמעות ממשיכות..."

הלילה הוא נכנע וויתר.
אגואיסטי ככל שזה יראה
כן -
לפעמים גם אלוהים עוזב ומוותר.
כמו כולנו

אגואיזם זה אנושי