טיפה אחרי טיפה. לאט לאט הגשם זולג לו על החלון. האוזן כבר
התרגלה לצליל, והוא נהיה מונוטוני. חדר גדול וחשוך. אין בו אף
אחד חוץ ממך. את יושבת ומסתכלת קדימה. קדימה לעבר הנר שעומד
מולך. הנר הדולק. היחיד שמפזר קצת אור בחדר החשוך ובחייך.
אומנם כל החלונות והדלתות סגורים אבל הנר לא יציב. הוא זע
במקומו כאילו דואג. כאילו רוח בלתי נראת מערערת אותו. את
מסתכלת דרכו ומחשבותייך נודדות למקום אחר. מקום שונה כל כך
ממקומך, מהעולם הזה ומהמציאות הבלתי אפשרית הזאת. למקום טוב
יותר. ואת חולמת. ופעמים רבות כל כך הקדשת את מלוא תשומת ליבך
לנר ויעדו בחיים, בחייך. הוא חשוב לך כל כך. את חושבת כל פעם
כמה חבל שנר מת לו בסוף. דולק למענך, למען שמחתך ואושרך. מחמם
ומאיר לך את דרכך. ואת, כה אנוכית, אפילו לא מודה לו על היותו
לך למוביל דרך. והוא דואג לך ואולי למה שעלול להתרחש לאורך כל
הדרך. נע בחוסר עקביות ובתנועות נמרצות של אי שקט. נגמר לו לאט
לאט במטרה להאיר את יומך הרע ולשמח את נפשך. דולק לו על השולחן
בשקט. נדלק ונכבה רק למענך. ואת יושבת ובוהה בו. מדליקה אותו
ועל ידי כך הורגת אותו לאט לאט. הוא מצטמק. ובאיטיות רבה הולך
וקטן.
רגע אחד הדלקת אותו והתיישבת מולו ורגע לאחר מכן כבר איננו.
קצר חיים הוא הנר. נותן לך את חייו במתנה שתעשי בהם כעוות
נפשך. ואת, בלי מחשבה מרובה מדליקה אותו. גוזלת ממנו עוד כמה
שנים של חיים. וכך הוא כבה רק למענך, רק למען חייך. ואת כלל לא
חושבת שגם הוא מרגיש. שגם הוא רוצה, מאושר, עצוב, רגיש. כלל לא
חשבת שאת עלולה להכאיב לו או פשוט להרגו. וכך בהינף יד את מוחה
אותו מפני האדמה. והוא נותן לך את חייו ללא חשש, בנאמנות מלאה.
באהבה ללא גבולות. וכך את גוזלת חיים.
אגואיסטית. שקועה בעצמך ובחייך. בלי לשים לב לאחרים סביבך. בלי
להעריך את מה שהחיים נותנים לך. רק מתמרמרת ושוקעת ברחמים
עצמיים. מתלוננת על כל מה שהחיים נותנים לך בלי להעריך את ערכם
האמיתיים של הדברים עד שאת מאבדת אותם. וגם אז במקום לחשוב על
התועלת שהביאו את בוכה על חסרונם. לא לומדת מטעויותייך. לא
חושבת קדימה. לא מסתכלת אחורה.
מסתכלת ישר, אל מעבר לנר שלשולחנך היום. מסתכלת עליו
בהתעניינות מובהקת. אך גם אותו תשרפי עד קיצו, בלי לרחם על
חייו. ועוד יום יבוא, ויהיה לך רע, ותדליקי נר נוסף. שיגרום לך
לחייך בזמן שהוא עצמו מאבד את חייו למענך. כבה רק למענך...