אני כל כך אוהב להסתכל עליה.
אני אוהב להסתכל עליה מעשנת, מקרבת את הסיגריה לפיה ולוקחת
שאיפה עמוקה, הפנים שלה מתכווצות קצת והעיניים שלה כל כך יפות,
היא מוציאה ענן עשן מדויק אל חלל האוויר ומודדת אותו במבטה.
אני אוהב להסתכל עליה הולכת, הולכת כאילו אין אף אחד אחר בעולם
חוץ ממנה, וכשהיא הולכת, באמת אין אף אחד אחר.
וכשהיא הלכה ממני, והדליקה את הסיגריה שלה יכולתי למות אדם
מאושר.

היא לא אוהבת שמסתכלים עליה, היא אומרת שאין על מה להסתכל
בכלל, ולא משנה כמה פעמים אמדוד את פניה במבט אוהב, היא תפנה
אותם ממני ותסנן "אידיוט", בחוסר נוחות.

היא אומרת שהיא לא אוהבת, אומרת, אבל אני לא ממש מאמין.
אני אוהב אותה כל כך .

אני אוהב לשכב איתה, אוהב להרגיש את הגוף הערום והחם שמתערבב
איתי, את הסחרחורת שהיא גורמת לי כשהידיים שלה מרפרפות עלי.
היא בוכה, מסתובבת לצד השני ובוכה,
הדמעות שלה נוחתות על הסדינים הנקיים ויוצרות מתחת לענייה
שלולית של עצבות.
ואז היא מדליקה סיגריה, אולי חושבת שזה מה שיציל אותה מהעולם
הזה, השאיפות המדודות , וענן העשן המדויק שהיא שולחת לאוויר
בתערומת.

היא לא אוהבת.
היא אומרת שהיא לעולם לא תאהב,
אבל אני מחכה
כי אני יודע שאם אני אוהב כל כך , היא חייבת
מתישהו....חייבת..

היא אוהבת, לראות אותי בוכה, היא מלקקת את הדמעות ואומרת שזה,
זה טעם החיים,
ואני בוכה, כדי שיהיה לה מה לאהוב
והיא הורגת אותי, כל פעם מעט, ואני מת, רק כדי שיהיה לה
טוב.