בטח שלא אשכח ובטח שלא אסלח
לא ארוקן שוב את נפשי ואתקפל עד שתצרח
ולא אכפיש עוד את שמך, לא אתבייש יותר בשמי
כי לי הבטחתי, לעולם עוד לא אשכח שוב את עצמי.
כמו בבריכה קרה אני שוחה הרחק בכדי לברוח
יש משהו בי, בתוך לבי, שלא נותן לשכוח
העולם נראה קטן כל כך והכאב גדול
אחד כזה שמחפש איך לשחרר אך לא יכול.
השברים שבבקבוק נותרו כזיכרונות להדף
הם הולכים ומתגבשים ומציירים לי את הדרך,
לזמנים שלא ידעתי איך לקרוא את המפה
שלבים בתוך התודעה שעוד נראיתי לי שקופה.
בטח שלא אשכח ובטח שלא אסלח
לא ארוקן שוב את נפשי ואתקפל עד שתצרח
ולא אכפיש עוד את שמך, לא אתבייש יותר בשמי
כי לי הבטחתי, לעולם עוד לא אשכח שוב את עצמי.
אני פוחדת להשלים את הדפים החסרים
ללמוד את מרכיבי הפאזל, לקבץ עוד חלקים
ולפעמים הזיכרונות נראים כמו עברו שטיפה
כמו לבטים הבוחנים תקופה יפה או לא יפה.
והאמת היא שקוראת לי לחזור אל המציאות
היא משתוקקת שאלמד איך לתקן את הטעות,
אשר חדרה לתוך חיי, אשר גירשה את כל האור
כך שאלמד איך לקבל ולהווה סוף-סוף לחזור.
בטח שלא אשכח ובטח שלא אסלח
לא ארוקן שוב את נפשי ואתקפל עד שתצרח
ולא אכפיש עוד את שמך, לא אתבייש יותר בשמי
כי לי הבטחתי, לעולם עוד לא אשכח שוב את עצמי. |
