האוטובוס מגיע
מוציא את הארנק
הדלת נפתחת, צלילים מוכרים
מוציא כרטיסיה
קונה עוד אחת
הדלת נסגרת.

כבר מתיישב ואף אחד לא לידי
אף אחד גם לא יהיה.
רק אם לא יהיה
מקום.
ואיש מוזר, מראה לנו את בית השחי שלו;
סוגר חלונות
כדי שכולנו נריח.
ואני, צוחק בפנים
מחייך בחוץ
גם היא מחייכת
קשה לה להסתיר.
מביטה לכל הכיוונים.
קשה לה להביט בי.

והאיש ממלמל, מתעצבן
מסתכל במראה של הדלת האחורית
מזיז אותה - הנהג גם ככה לא מסתכל בה.
הנהג מתעצבן, האיש המוזר מתעצבן
עולם כמנהגו נוהג
האיש המוזר ממלמל
האיש המוזר מכוון את המראה לאיך שהיתה.

והאיש המוזר משועמם.
הוא פותח חלונות
ופאק! סוגר אותם.
זז בחוסר סבלנות,
כמעט נופל כשהאוטובוס בולם.
אוי ויי, עכשיו כבר כולם מחייכים
אני כבר מתחיל לחשוב
בא לי לכתוב.