|
ועוד סיפור טבע בים של אכזבה
איך מסך הריקנות עוטה גלימה של צמר
שמוטי פנים קמלו זרעי האמונה
ואיך איני בוכה בסתר
ימים קשים עוברים עליי אני מודה
כה מוקדם עוד לאמוד את משמעות הנזק
עכשיו יפרוץ מתוך גופי צרור של שירים
כנחמה על גודל האובדן
פזמון: כשכעסתי כבר סלחתי באותה נשימה
כי אהבתי בעוצמה וכי הייתה בי נבואה
יש לי מלאי של כוח שעוזר לשכוח
זה מדאיג יותר מכל דבר אחר
ידענו טוב ונגיעות לרב
ולא יצאתי בלי רבב ופגע
דבר אחד נותר לי לבקש
אל תמהר למחוק את שהיה
לו רק שיתפת בספקות שבלבך
אז אולי הכל היה נראה ממש אחרת
במקום זלזלת בי ובקלות תמוהה
בחרת להכאיב מדי
רק שיחלוף הזמן ללא הפרעה
עד אשר יקהו חושיי מהשפעת העצב
שיולד מקום חדש בלבי
שישמש מקלט לשקט
פזמון: כשכעסתי כבר סלחתי
ועוד סיפור טבע בים של אכזבה... |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.