חגי קמרט / ואחר כך |
השלוה הזאת ממריאה על שובל לבן של מטוס,
עכשיו בין העננים הלבנים רוגעת.
מפשק בידי את האוויר מעלי, לוגם דממה ריחנית.
העיר נוסקת אלי ברוב אורות ופמוטים של שבת
פסי החולות שומעים הלמות, כובשים בושתם בזיעת אנשים.
שם מתחילה עיר, ובצידה חולות סתמיים מאובקים.
עכשיו, עובר בנתיב עמודי החשמל הנופלים, גם הבתים מרכינים
רעפים תחת עריפים לבנים. צלך על קיר מרצד כסרט אימה צבוע אדום.
ואת כל כך, לרגע. ואחר כך
כלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|