אבא פעם הציע לאמא, שאם היא רוצה להיות יותר מאורגנת ופחות
בזבזנית היא חייבת לארגן לעצמה רשימת קניות לפני שהיא יוצאת
מהבית. כי אחרת זה קטסטרופה.
אמא עשתה את זה כמה פעמים, אבל זה לא עבד כמו שאבא רצה, אז הוא
לא הרשה לה לעשות יותר קניות, מעכשיו רק הוא יעשה קניות והיא
תבשל.
אז עברתי כבר לדירה משלי וכנראה שהבזבזנות זה בגנים.
מסתבר שלקנות עשיריית סירים ב-1000 שקל זה יותר זול מלקנות סיר
אחד ב-120, שלהביא הביתה שלושה סוגי קוסקוסים לחגים בעשרה
שקלים למרות שאסור אצלנו להכין קוסקוס (יש חרם מרוקאי בגלל אמא
שלו... בעלה המרוקאי בגד בה ומאז אסור להכין/להגיד/לשמוע וכו'
שומדבר מרוקאי בבית) זה טוב יותר מלהביא קילו אורז בשקל
שקליים...
החלטתי לעבוד לפי רשימות הקניות, בכל שבוע במהלך השנה כשהייתי
יושבת ליצור רשימה, ישבה לי מועקה.
כל יום רביעי כשישבתי לכתוב רשימה, המועקה לא הרפתה.
החלטתי להצטמק למחשבה ספציפית ומתוכה להבין מה יושב שם.
כל רשימה שכתבתי, קימטתי וזרקתי לפח. ושוב.
הרשימה היחידה שבאמת רציתי לכבוד השנה הקרובה כללה כמה דברים
שלא הצלחתי למצוא בשום מקום:
1. אבא (לא סתם אחד מהשוק. אבא שלי)
2. ג'לי בליז (בטעמים שווים, כמו באמריקה)
3. גולנצ'יק אחד מסוים (אני מחפשת אותו בכל מיני מקומות, כנראה
שהוא אזל מכל המדפים)
4. משקל שעליו נשאר המשקל, לא משקל ששוקל ואיתי נשאר המשקל אלא
משקל שמשאיר אצלו את כל מה ששקל.