עדי הרשי / מראה |
ישבתי שם באולם,
מוקפת באנשים שאני לא מכירה,
השחקנית יושבת מלפני על הבמה,
היא פוצחת במונולוג,
והוא מוכר לי,
אלו המילים שלי,
מילים שמעולם לא אמרתי,
אני רוצה לבכות,
הדמעות חנוקות לי בגרון,
והיא בוכה במקומי,
זה לא משחק,
היא כואבת איתי.
היא משחקת
את בבואתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|