שניהם עלו בתחנה בתל אביב. ישבו אחד ליד השניה, לא במכוון.
הוא התחיל לדבר איתה, "מאיפה את?". הם דיברו שעה, מצאו הרבה
נושאים משותפים, הוא גר ארבעה רחובות ממנה. זאת הייתה תקופה של
אחרי ל"ג בעומר. הוא אהב שקיעות, הוא הקסים אותה. גם היא
הצליחה להרשים אותו כשסיפרה לו קצת על עצמה. שניהם רצו להמשיך
לדבר, מכורח הנסיבות היא צריכה היתה לרדת. היא ציפתה שזה יהיה
התפקיד שלו לבקש את מספר הטלפון. הוא לא מסוג הבחורים שמבקשים
מספרי טלפון באוטובוסים, הוא מהסוג שאוהבים שקיעות, הוא הקסים
אותה. הם נפרדו בחיוך, במבט.
"אתגר קרת, אל תשכחי", עד עכשיו היא קוראת אותם.
לא תהיה להם עוד הזדמנות להיפגש, אולי במכולת, דווקא בגלל זה
היא לא תפסיק לחשוב עליו.