הגשם מטפטף טיפות טיפות,
ההרים עטורים בקליפות לבנות,
עצי תפוחים משתכשכים בדממה,
ואת... מוחה דמעה...

העצים כה שלווים,מעיפים מבטים,
אל עולם גבעות ססגוני ומקסים,
והנה את יושבת, בוהה בחלון,
בעיינים חומות, חכמות וטובות...

ועכשיו כבר יושב חיוך על פנייך,
מסתיר לא מסתיך את דמעות עינייך,
היום כן, מחר לא, תמיד משתנה,
והכל אצלך רגוע, לא רגוע, מוסתר במסווה...

ממשיכה להתנועע, מסיגריה לצביעות,
את קול מועקותייך שומרת ברכות,
הכל , בשתיקה, הכל, כה לא ברור,
את יופייך, את עיניך, לא רואים מרוב כאב,
ואיש לא מבין מה פשר הלב,
מסביבך הילתך זוהרת בברור,
אך עולמך הקטן אלייך מסור...