תחילה,
רציתי לינוק
לדבוק בשד המיטיב
לא להרפות
לא להכיר לעולם
בחדלוני.

אחר כך
רציתי לגדול
לאחוז בעולם,  
ברסן,
בשוט,
בדבש,
בחיוך,
בתחינה,
ביבבה,
במבט.

נואשתי,
ביקשתי לשמוח,
ולו בשיירים של חיבה,
בבדלים של שכינה
ברסיסי משמעות.

לשווא
ניסיתי ללמוד
תשובות נאותות
מפי הזקנים המתים,
ממדפי הדורות,
צוברי הכרכים.

אז אבדו לי
אל ומובן
צורה ומהות,
נותרתי מחזר אל הפתחים
מבקש לגימה מרירה
אבקות ולחשים
שכחה זמנית
אבדון לפרקים.

איבדתי הכל,
מצאתי אותך
אינני חסר דבר.