|
על סיפון אוניה
הרחקנו עצמנו
בידי השמאליות חפנתי את חוטי הקש
צורב בין אצבעות
רגלים סובבות עצמן
להיות בפוקוס
עוד סיבוב
לא לאבד שליטה
מעל סיפון אונייה נפלאה
מעדה
בלרינה כשילה.
כשניתקו רגלי מהקרקע
קפאתי
על לשוני נפלו בכובד משקלם נבכי נפשך
מונעים
ממני
לצעוק. |
|
|
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.
מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.
מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.