ישבנו יחדיו, אבל לא באוטובוס. יש יותר מדי סיפורים על ישיבה
באוטובוסים.

אין זה סיפור ארוך. יש שיגידו שאין זה סיפור כלל.
ישבנו שתי דמויות, אולי ראוי לקרוא להן אנטי-גיבורים, זאת כי
אף אחת מן השתיים לא עוברת שינוי מהותי במהלך העלילה הקצרה.
סביר להניח שהעלילה האמיתית תתחיל אח"כ, או אולי היא התחילה
לפני.
אין כאן מוטיבים. הסיפור לא מספיק מורכב כדי שמוטיבים יתיישבו
בו.
המספר הוא פרסונלי, עד, אחד שהיה שם ומספר רק את שידע, עדיף
באופן רטרוספקטיבי, אבל די ברור שלא.

אין כאן דילמות. הכל כבר נאמר, ובעצם לא נאמר שום דבר.
והסוף הוא סגור, כי הסוף הוא תמיד סגור.

בין אם אהבתי אותה או לא, ובין אם אפילו חיבבתי אותה או לא,
מצאתי את עצמי, בעודה נרדמת אט אט במושב ליד שלי, וראשה מתחיל
ליפול הצידה, מקווה שראשה ינוח על כתפי.