נועם יוסף / אבא |
הוא שכב בחדר לבן
לחיים צהובות
עיניים כחולות
ושעון קיר שלא מעביר את הזמן.
חיברו לו על הגוף צינורות שקופים
ועוד צינור כדי שלא יקום להשתין
הרופא אמר שינוח הרבה
ונתנו לו עיתונים של פעם
הוא אמר שבאמצע החיים
צבעים דוהים.
ואני מסתכל לו בכחול,
מדבר אבל רוצה לצעוק,
מרגיש את חיוכו הרפה
מתפשט בתוכי
גורם לעיניים לדמוע
כמו בצל מתקלף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|