[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשאני נזכרת בעבר, אני מצטערת על שלא עשיתי משהו בשביל ליצור
קשר אמיתי, אולם כשאני חושבת על כך, אני מודה שרוב הסיכויים הם
שהקשר מרחוק לא היה מחזיק מעמד לטווח הרחוק. שוב יצאתי לאחד
מאותם טיולים של בית הספר. נכון שאני לא בן אדם של סיורים,
טיולים וגיחות, אולם רציתי לראות איך זה יהיה הפעם, כמה נורא
זה כבר יכול להיות? הרי מדובר סך הכול בגדנ"ע של פחות
מיומיים.
באתי לשם בגישה חיובית וראש פתוח, מתרגשת לקראת מה שיהיה.
ההתחלה לא נראתה מי יודע מה, אך קיוויתי שמכאן זה ישתפר. ואכן
כך היה: התחלקנו לפי החדרים ואף על פי שהבנות היו לא משהו, הן
יכלו להיות יותר גרועות, אז לא נורא.
אחר כך התחלקנו לקבוצות וערבבו ביחד את כל בתי הספר, דווקא
נחמד להכיר אנשים חדשים. לצערי הרב, המדריכה הכי מניאקית
ומעצבנת הייתה דווקא המדריכה של קבוצתי. אבל לא נורא, התגברתי
על המכשול הזה. העיקר שחברה טובה הייתה איתי ועשינו המון כיף
וכאב ראש למדריכה. מן ההתחלה בחנתי את הקבוצה שלנו, ומה לעשות,
הרוב היו תולעים חרשניות ונטולות חיים. ואז ראיתי אותו: את
רועי. הוא ישב הכי רחוק ממני אבל משהו בו תפס את תשומת לבי.
האמת היא שניסיתי למשוך את תשומת לבו על ידי נעיצת מבטים
ארוכים, ובנוסף גם בחנתי אותו. בהתחלה הוא לא הגיב, אולם לקראת
סוף הערב נפל לו האסימון וגם הוא הסתכל עליי לא מעט. לצערי,
באותו הערב לא יצא לנו ליצור שום קשר מעבר לחילופי מבטים. ביום
השני ידעתי שעליי לעשות את הצעד הראשון. בשיעורים שוב היו
נעיצות/החלפות מבטים, והפעם זה היה הדדי לחלוטין, סוף כל סוף
גרמתי לו להבחין בי. בתום השיעור התחלתי לדבר איתו והוא נראה
לי בן אדם ממש מקסים, בעל חוש הומור, אינטליגנטי, ומה לעשות,
גם ביישן...
ניסיתי לדבר איתו בכל הזדמנות שהייתה לי והוא היה משב הרוח
הנעים והמרענן שהציל לי את הסיוט של הגדנ"ע. ואז הגיעה הפעילות
האחרונה שאחריה היינו אמורים לעזוב. הצטערתי שלא עשיתי מספיק
על מנת להכיר אותו יותר לעומק. בסוף הכריזה האחראית הפוסטמה
שבית הספר שלי ממהר לעזוב ולכן עצרה את הפעילות. לקחתי את
התיקים שלי והסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי בחצי חיוך מבויש
ופתח את ידיו, זה היה חיבוק גדול וחם שאזכור עוד הרבה זמן, ממש
הצטערתי שלא קרה כלום מעבר לזה. לאחר מכן הוא הראה לי שהפלאפון
שלו שוב לא עובד, אז שוב לחצתי על משהו ותיקנתי אותו. אמרתי לו
שזה חלק מהקסם שלי...
''ידי זהב של ממש'', הוא ענה לי.
''ולא רק ידי זהב יש לה...'' אמרה חברה שלי שעברה לידינו.
רציתי לומר לו שהפלאפון שלו היה עובד אם היה לו את המספר שלי.
אבל משהו עצר אותי, פחדתי להרוס את הרגע.
אולי אני מתחרטת על כך עד היום, אבל כשאני חושבת על כך שוב אני
יודעת שקשר מרחוק בין ירושלים וחיפה לא היה מחזיק מעמד.
כמה חבל...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה לא נכנס
אני מנסה להכניס
את זה ולא
מצליח


גרפומן
הסלוגנים
מסתבך עם הוידאו


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/2/06 13:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויולט גולד

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה