כך אהבתי.
מהסוף. נטושה. נעזבת.
אהבתי אליך- בובת סמרטוטים מהוהה
נשרכת מתחבטת במעלה המדרגות
בדלת הכניסה,איש עצוב ונאהב,
נשיקה על הלחי, מגע עור בעור,
וכבר נפרם לו היחד,
חוט ארוך נמשך מרפאיך
נכרך בפקעת רפאיי,
במחתרת הרגשות שלנו מתנגנת
וחוזרת חרש מנגינת הסוף,
הכל זמני. הכל זמני.
כמו אשה מוכה
חוזרת לרגעים
להניח ראשי על כתפך,
ואין דבר בעולם שמתאווה אליו יותר.