סנופקין נזרי / כבר לא ספור אהבה |
באופק כתמים של עיר שעדיין דולקת
את מתאפרת כבד מסתירה את עצמך
שכור מדי קשה לנהוג ואת כל הזמן בוכה וצועקת
גשמים של אהבה ירדו כל הלילה
תגידי איך לא נרטבנו
העיר ישנה חשוכה כמו ליבך
נשכב על הדשא סחרחורות ובחילות
בעשן של סגריות זולות את מסתירה את עצמך
גם כך לא איתך ואת כל הזמן דורשת תשובות
גשמים של אהבה ירדו כל הלילה
תגידי איך לא נרטבנו
מתבייש וכואב והראש מתהפך
שופך את הלב מקיא את הנשמה
בסמטאות החשוכות של העיר את מסתירה את עצמך
ואיתך, איתך זה כבר מזמן לא ספור אהבה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|