כשהשמש יורדת היום מתחלף, החום נעלם והחושך עוטף
והאיש הבודד שהולך ברחוב, התייאש מחייו בחיפוש אחר טוב.
כשהשמש שוקעת עמוק שם בים, נגמר עוד שלב בחייו של אדם
הוא יושב על ספסל, יושב ובוכה, הוא יודע בבית איש לא מחכה.

מסתכל מסביבו אנשים מטיילים, זוגות משפחות ילדים וזקנים
הוא נושם בכבדות מחייך לכולם, כל אותם חלומות שרצה וחלם.
מעריך את היופי, מרעיד את שפתיו,לפתע זולגת דמעה מעיניו
הוא יושב על ספסל, יושב ובוכה, הוא יודע, בבית איש לא מחכה.

הוא מרגיש אנוכי שחלם חלומות, הוא מרגיש ילדותי שהזיל ת'דמעות
הוא מרגיש שמחר כבר הכל יסתדר, הוא מרגיש שמחר כבר יתחיל יום
אחר.
אז השמש זורחת וכך הוא צועד, בשביל אל הבית, הוא לא מפחד
פותח ת'דלת, ושוב הוא רואה, היום כמו אתמול, איש אינו מחכה.