הוא עומד מולי.
אף אחד אינו חושד בו,
רק אני רואה את קצה הרובה.
כולם מתנהגים כרגיל,
אף אחד אינו מרגיש באווירה, התאונה,
הוא במהירות שולף את הרוב, ומתחיל לירות.
צרורות, צרורות הוא פוגע בי,
עיניי נעצמות לאט, לאט.
אני מספיקה לראות, את כל התופת שמסביב,
הקולות מתעממים,
אני עוצמת את עייני, ורק סוף הנשמה שלי,
מוציאה את המילה הסופית, שסכמת את חיי,
"מלחמה" היא אומרת בשקט,
ועוזבת את גופי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.