שקט שרר בחדר.ג'ואנה הביטה בו בעיניים דומעות,במבט תמוה לא
מבינה את פשר העניין.הוא פשוט עמד שם בחליפה השחורה עם העניבה
המפוספסת.
זה היה יום חמישי אחרי הצהריים שג'ורג' נפטר.הוא היה בן
53.כולם ידעו שזה יקרה במוקדם או במאוחר,אחרי הכל הוא היה חולה
כבר כמעט שנה במחלת הסרטן.
בהלוויה ירד גשם והשמיים היו אפורים.מסביב לארון הקבורה עמדו
מספר מצומצם של אנשים. רק הקרובים ביותר למשפחתו של ג'ורג'
העיזו לעמוד בגשם העז.כשהכומר סיים כל שנותר לעשות היה להוריד
את הארון ולכסות אותו.
לכל העומד מחוץ לבית היה נשמע כאילו כוורת דבורים ענקיות הומה
בפנים.אלו היו אנשים שדיברו בקול נמוך.כל החברים, הקרובים ובני
משפחה נאספו לאחר הלוויה על מנת לחלוק כבוד אחרון, רוב האנשים
בני גילם של ג'ורג' וג'ואנה.
מעטפה לבנה,קצת דהויה וקצת מקומטת מדיפה ריח מוזר,עכשיו נחה
מולו על השולחן.על המעטפה הודבק בול אחד.מצדה האחד של המעטפה
בכתב יד הייתה כתובה כתובתו ושמו ומצדה השני של המעטפה שם של
איש שאותו לא הכיר.
בגיל 36 לא נשוי ובלי ילדים מייקל היה יחסית מפורסם לאיש
שהעדיף להתבודד מאשר להתרועע עם אנשים.העבודה שלו הייתה להצחיק
אנשים,למרות זאת הוא היה אחד האנשים היותר רציניים.הוא כבר
הספיק להופיע בטלויזיה כמה פעמים ואפילו רואיין.היו כאלו שטענו
שהוא הקומיקאי הטוב ביותר שראו אי פעם.למרות ההצלחה שלו
והעובדה שבעסקי השעשועים הוא היה מוקף במאות אנשים, שרצו להיות
בחברתו הוא העדיף להיות לבדו.לא היו לו הרבה חברים וגם את
המעריצים שלו הוא העדיף להשאיר בעבודה ולא לקחת אותם איתו
הביתה.זאת בדיוק הייתה הסיבה שבאותו יום שני, שהוא קיבל את
המכתב, שעל גבו רשום שם של איש שאינו מכיר הוא היה טרוד.
הדבר הראשון שעלה לראשו של ג'ורג' באותו רגע בו קיבל את
הידיעה, שהוא חולה בסרטן היה ג'ואנה, אישתו, אותה אהב יותר
מכל.הוא חשש למצבה הנפשי מכיוון שג'ואנה הייתה אישה עדינה
ביותר בלשון המעטה.
ג'ואנה הייתה מנותקת מהעולם, שמחוץ לביתה, אפשר להגיד.ג'ורג'
היה מטפל בכל ענייני הבית: החל בתיקונים וכלה בחשבונות.הוא כל
כך אהב אותה, שאף פעם לא רצה להטריד אותה בדברים האלה ולכן
פשוט לא הטריד אותה והמחשבה על ג'ואנה בגיל 50 פלוס מתחילה
לדאוג לעצמה הטרידה אותו ביותר.
היא אהבה את בעלה.אחרי 32 שנים של נישואים שמחים ומאושרים
ג'ורג' עדיין הצליח לגרום לג'ואנה לצחוק בדיוק כמו ביום שבו
נפגשו.זה היה באמצע החורף שהם נתקלו אחד בשניה ברחוב וג'ואנה
נפלה לרצפה לתוך שלולית.אפשר היה לחשוב שג'ורג' יושיט לה את
ידו ויעזור לה לקום מהרצפה אך במקום זאת זרק את עצמו לתוך
השלולית לידה.ג'ואנה חייכה.זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
כבר שבוע שלם שג'ורג' מתהלך בבית מנסה לעלות על דרך לבשר
לג'ואנה את הבשורות.איך שהוא הוא ידע, שעכשיו הוא לא יוכל
להצחיק אותה.בסופו של דבר גמר מחשבה, שאין דרך קלה וסיפר
לה.היא התעלפה.הוא ידע שכך יהיה.
לאחר דקות רבות של התבונות,מיקל פתח את המכתב.כתב היד היה
מחוספס וגס ונראה כי נכתב ביד רועדת."מר וילסון היקר..."
עברו שישה חודשים מאז נתגלתה מחלת הסרטן אצל ג'ורג' והדברים לא
נראו טוב.מצבו החמיר ונראה שהוא רק יחמיר עוד יותר.גם מצבה של
ג'ואנה לא היה טוב.מאותו היום בו סיפר לה מצבה הנפשי הוחמר.היא
נראתה זקנה יותר ועצובה יותר,מסביב לעיניה הירוקות והיפות
הופיעו עיגולים שחורים, שנראה כי חתמו קבע ואיימו להישאר
לתמיד.לג'ואנה זה לא הפריע או כך לפחות נראה.באותה מידה אפשר
היה להגיד כי היא כלל לא מודעת לכך.היא הייתה שוכחת את עצמה,לא
אוכלת, לא שותה, לא מתקלחת וג'ורג', למרות שהמוות קינן בו,היה
מטפל בה באהבה.הוא היה מאכיל אותה,רוחץ אותה ומדי פעם מצחיק
אותה.נראה שזה הדבר היחיד, שאיך שהוא השאיר אותה שפויה,אפילו
אם רק קצת.
דלת המכתבה נפתחה בקושי לאור מאמציו של ג'ורג'.הוא הוציא משם
עט,נייר והתיישב אל מול השולחן.נותרו לו כמה חודשים לחיות לפי
הרופאים והוא עדיין היה מסתובב בבית ועושה דברים כמקודם, כשהיה
בריא.ערב לפני הוא צפה בטלויזיה כבמנהגו.תוך כדי דפדוף בערוצי
הטלויזיה וגידוף על כך, שאין שום דבר מעניין ובעל ערך הוא הניח
לשלט הטלויזיה והפסיק לדפדף בין הערוצים.בטלויזיה רואיין איש
צעיר יחסית לג'ורג'.הוא היה קומיקאי.לאחר הראיון הוא הציג קטע
מהמערכון החדש שלו,דבר שהצליח להצחיק את ג'ורג' אפילו במצבו
העגום.
ג'ורג' נטל את העט בין אצבעותיו הרועדות והחל לכתוב."מר וילסון
היקר...".
כשסיים לקרוא את המכתב הוא היה בשוק.מימיו לא קיבל מכתב כזה
ובו התבקש לעשות כדבר הזה והוא לא היה בטוח, שהוא יכול לעשות
את זה אבל לסרב לאדם כזה יהיה חטא.
זה היה יום שישי אחר הצהריים.מייקל התלבש בחליפה שחורה ועניבה
מפוספסת.בחוץ השמיים היו אפורים וירד גשם, כזה שלא ירד כבר
הרבה מאוד זמן וכשיצא מביתו הוא נרטב לגמרי.הוא החל לצעוד.
דפיקה נשמעה על דלת הבית ומיד נענתה.גבר צעיר פתח את הדלת
והזמין את מייקל פנימה.
לאחר שסיים את המכתב הוציא ג'ורג' דף נייר נוסף ושוב החל
לכתוב."לכבוד רוג'רס ובניו, חברת עורכי דין..."
מצויד בתמונה, שבידו, שסופקה לו על ידי ג'ורג' המנוח, זיהה
מייקל את ג'ואנה.היא ישבה על ספה, מוקפת בנשים בנות גילה,
וחברים קרובים אחרים, שניחמו אותה.היא נראתה כמו פסל יושבת על
הספה, כשרגליה צמודות ובידה כוס תה חם.בעיניה נראו דמעות והיא
בהתה באויר ללא תזוזה.מייקל חצה את הסלון הומה האנשים, ליבו
דפק בחוזקה והוא התרגש מאוד."ג'ואנה" פנה אליה.היא סובבה את
ראשה אליו.באותו רגע מייקל חשף שיניים והציג את החיוך הגדול
ביותר על פניו, שהוא יכול היה ליצור.
ג'ואנה הביטה בו בעיניים דומעות,במבט תמוה,לא מבינה את פשר
העניין.אפשר היה לראות אימה בעיניה.גבר זר בא לביתה, ביום
הלוויה של בעלה ומחייך אליה בצורה לא ניאותה, היה הביטוי היחיד
שעליו יכלה לחשוב."תני לי להסביר" אמר ושלף מכיס החליפה שלו
מעטפה.
"מר וילסון היקר.
שמי הוא ג'ורג' אורוול.אינך מכיר אותי ואני לא הכרתי אותך, עד
שצפיתי בך בתוכנית הראיונות בטלויזיה בערב הקודם.כמו כן, אם
קיבלת את המכתב הזה, אותו השארתי ברשות עורכי הדין שלי והוריתי
למסור לך במקרה וקרה הדבר: אני אינני עוד בין החיים.
הייתי רוצה לספר לך קצת על עצמי.לפני כחצי שנה אובחנה אצלי
מחלת הסרטן.עם הזמן מצבי התדרדר וכמובן שאם קיבלת את המכתב אז
נכשלתי במלחמה בסרטן.
אני אוהב את אישתי.עברנו ביחד 32 שנים מאושרות.במשך 32 השנים
האלו תמיד דאגתי לאישתי ויותר מכל גרמתי לה לצחוק, דבר שהסב לי
אושר רב, עוד מהיום הראשון בו נפגשנו.
כואב לי, מר וילסון, שאני לא אוכל להצחיק יותר את אישתי ועוד
יותר כואב לי שבמקום לגרום לה לצחוק אני אגרום לה לבכות, אפילו
במותי.
אתמול בערב כשצפיתי במופע שלך, נהניתי מאוד.גרמת לי לצחוק ואני
יודע שתוכל לעשות את אותו הדבר גם לאישתי, ג'ואנה.
עכשיו, לפני שאני ממשיך, דע שאני מבקש ממך משהו שרבים לא היו
עושים ואני לא אאשים אותך אם תבחר לא להענות לבקשתי, דע שאני
לא נוטר טינה.בקשתי היא לגרום לאישתי לצחוק עוד פעם אחת ביום
הלוויה בביתנו.הייתי מעוניין, שתגיע לביתנו, תמצא שם את
אישתי(צירפתי תמונה שלה) וכשתמצא אותה תצחק לה בפנים.זה אומנם
נשמע אכזרי, אבל אני רוצה שתצחק לה בפנים, חיוך גדול וחושף
שינייים ואז תקריא לה את המכתב הזה ישר לאחר מכן.אני יודע שהיא
תבין את ההומור הזה ואני יודע שהיא תצחק.
זו בקשתי האחרונה.בבקשה,חשוב על כך והחלט כרצונך.
על
החתום:ג'ורג' אורוול
מייקל סיים וחייך.הוא הביט בג'ואנה,מחפש רמז להבנה.ג'ואנה
הרכינה את ראשה וכשהרימה את מבטה למבטו של מייקל, היא חייכה. |
