|
שכבנו שלושתנו
בפלורנטין
כמו לחמניות חמות
נאפות
בתנור הגדול
של האהבה והזכרונות
והרגליים נקלעו זו סביב זו
כמו חלות של שבת
בחורף הזה בפלורנטין
והמילים נשפכו עלינו
כמו שומשום ופרג
וחלומות מרים
ולא היה צריך לעשות אהבה
כי היא עשתה אותנו
והיה כלכך הרבה ממנה
שאפשר היה לחמם בה
את כל השכונה
כולל רחוב סלמה
כשקמת לחתולים
ואני לפוליטיקה
ואורי גמע עוד כמה
שניות של עצלות
נתתי לזכרון הזה
לתפוח בליבי
כמו הלחם החום
של יום שישי.
13.1.05
שיר לאורי וגרינברג
|
|
|
אני הרואה ואינו
נראה.
הטועם ואינו
ניטעם.
הקולט ואינו
נקלט.
השופך ואינו
נישפך.
אני הצל המסתורי
מאחורי שק
האשכים
אני
אביה האיום |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.