אני לא יודע למה פתאום חשבתי על זה, אולי כי דיברתי אם איזה
ידידה ואז זה יצא לי, בלי שום סיבה מיוחדת:
אוף!
אוף, מה פרוש המילה הזו?
מאיפה היא הגיעה?
יש לה בכלל משמעות?
חשיבות?
כמובן שהיא שאלה למה אוף, ואני, לי לא היתה תשובה, אמרתי: סתם,
אוף, בלי סיבה, פשוט התחשק לי להגיד.
היא חשבה שניה ואמרה: קקטוס!
אבל זה לא אותו דבר, כי קקטוס זו מילה, שם עצם, דבר בעל משמעות
שהיא לא יותר ולא פחות מהמשמעות שלו בעצמו.
ואוף, אוף היא ללא משמעות של ממש, זו סתם מלה כזאת שאתה אומר
כשרע לך, או לפחות כשלא טוב לך, ואין לך שום דבר אחר להגיד.
אוף זה מה שאתה אומר כשחסר לך משהו, או מפריע לך, ואתה לא יודע
מה, או כשאתה יודע אבל לא רוצה להגיד, כשבא לך לקטר על משהו לא
ספציפי, סתם, כי בא לך לקטר.
ויודעים מה, לפעמים, כשאני נתקע בשיחה, כשאין מה להגיד, לשני
הצדדים המשתתפים, ויש סתם דממה מעיקה כזאת, שתיקה רועמת, ואני
חושב מה להגיד כדי לשבור אותה, לפעמים, כל מה שעולה לי לראש זה
אוף.
מה שמעצבן במילה הזו, הוא שאנשים תמיד ירצו לדעת למה אוף, ולך
תסביר להם שסתם התחשק לך, שאין סיבה מיוחדת, שזה נאחס כללי
כזה, וכרגע התאים לי להגיד, הם לא יבינו.

אוף!!!