תחרות בין טיפות, הולכות וזולגות.
גולשות מטה במהירות, מתחברות ברדידות
אפשר לומר שנתפסות, על אחרות, על גבן את מהירותן מגבירות.
עוברות מחלון אחד למשנהו, עוברת מ"כזה" ל"כאילו".
חלונות נקיים ומלוכלכים ושקופים וכהים, סדוקים ושלמים.
חלונות מכל הגוונים.

משאירות שובל, אולי פורצות דרך
אולי עולל, יקרא בהן כערך
ילך בדרך שטוו עבורו, וישאל כל הזמן איפה, איפה, לאן נעלם
כבודו

ואולי אני טיפה קטנה, מבין כמה טיפות אחרות
אפילו לא בים, אולי טיפה של דמעות
אורך חיים קצר ומשמעותי - למרות שטיפה לא מתה, היא רק מעט
תלותית

במזג אוויר ובלחות, עכשיו קצת קריר והרטיבות...
מתגעגעת לטיפות ששחו לצידי שנים רבות
רוצה לעלות להן על הגב ולשחות איתן
רוצה להתפצל ולחזור, ללטף לחיים ואזור,
לטייל וללמוד, לירות ולדאוג
לחברים אמיתיים, לא זמניים, לא נסיבתיים.

מי נשאר? עד כמה נשרוד?
עד כמה תלוי באיזה אזור נעבוד?

טיפה קטנה שמתגעגעת לאחרת
טיפה קטנה, אני זורמת