|
יושבת ומביטה.
עיני מלאות אהבה או דמעות
אין לדעת כבר.
זה כואב
זה תמיד כלכך כואב כיאלו זאת הפעם הראשונה.
למה זה נגמר כך?!
חשבתי תמיד שכל עוד יש אהבה זה מספיק...
אך אני רואה שטעיתי.
וטעיתי בגדול.
לפעמים אהבה זה לא הכל.
אני יוצאת סוגרת אחרי את הדלת.
והדמעות פורצות החוצה
ובפנים יש סערה.
סערה עם הרבה גלים ובאופק לא נראה הסוף
אלא רק כאב...! |
|
|
"במה חדשה"
מתחברים לשרשרת
האנושית !
ג.און בהשפעת
גוש קטיף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.