חושך גמור.
מוחי ריק לחלוטין.
למה זה, ורק בשעות הקטנות של הלילה כשאני לגמרי לבד
מתחשק לי כך סתם לכתוב?
הלילה הוא מתוק ומסתורי,
אופף ומלטף, חובק אותך בצינה חדה עד כאב -
שמלווה בצלילות נדירה, רק הבזק רגעי שנמשך ובן רגע
נכבה.
אתה נאבק, מתגושש עם עצמך ומנסה להציל ולו רק משפט,
מילה.
לשווא.
זה חומק לי ומשאיר אותי לבד, תוהה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|