Abuelita, הייתי מבקש ספרי לי סיפור.
והיא, מחייכת הייתה טווה לי מעשיות מופלאות
של bario villa urquiza.
שנים על גבי שנים חרטו בבשרה קמטים
של דאגה, אהבה, חרטה
ולבסוף השלמה.
סיפוריו הקטנים, האנושיים כ"כ של אותו
רובע קסום,
ציירו לי את ארגנטינה כולה בצבעים עזים
של חיים, מוות
ומה שביניהם.
בין מטה למטה בשעות שאמורות היו להתקדש לסיאסטה
היא סרגה שמיכות, וילונות, מפות
עם דוגמאות קבועות של פרחים.
כשהייתי מתבונן בה מהצד
ומקשיב לניגון קולה,
לא הייתי מצליח להפסיק להרהר לעצמי,
איזה עולם מופלא,
אצור באישה הזאת,
Mi abuelita.