"רק מזה עשויים
החיים... רק
                                                           
           מרגעים..." ח.ל. בורחס


"יש לי בת בגילך..." ועיניה נצצו.
"מה אתה רואה לי בעיניים?" שאלה אותי,
עצבות. עניתי.
"לא", היא פסקה - "סטייה".
ואני לא האמנתי...
ככה זה חשבתי,
העיניים לא משקרות.
שתקנו לדקה או שתיים,
ואז היא התחילה לבכות, בכי עצור
שמנסה לרסן את עצמו,
לריק,
כי אז הסכר עולה על גדותיו
ונשבר
וגם אני נשברתי.
בכיתי עליה, בכיתי עליי
ובאותו רגע יחיד
הרגשתי שחברנו להיות נפש אחת.
התלבשתי, שמתי 100 פסוס על השולחן
ויצאתי אל העיר
שמלאה בשום דבר.

פברואר 05