ולפעמים אני עדיין לא מבינה למה אני מסתירה אותך כל כך
מתאמצת לגרום לכל העולם לחשוב שאתה כבר לא חלק ממני
כשזה בכלל שונה מהמציאות.
לא מסוגלת לספר לאף אחד
אפילו לא לאנשים קרובים
ואולי הם יודעים, ואולי הם לא
אבל אני לא אוהבת לדבר על זה.
כשמעלים את הנושא
אני מרגישה כאילו חלק ממני נשר
כאילו כרתו לי איבר שדווקא אהבתי ולא רציתי לתרום.
והדמעות הן יבשות
ולרוב גם שקטות
וזורמות, זורמות.
מנסה להטביע את עצמי מתחת למים
ובכל זאת יש לי מסיכת חמצן
שעומדת להיגמר.
ימים חשוכים
אני לא יודעת אם זה רק החורף שאני כל כך שונאת
או שהאור שהוא הביא לי, כבה.
סליחה אדוני, איפה היציאה?
הלכתי לאיבוד... |
