ולפעמים אני עדיין לא מבינה למה אני מסתירה אותך כל כך
מתאמצת לגרום לכל העולם לחשוב שאתה כבר לא חלק ממני
כשזה בכלל שונה מהמציאות.
לא מסוגלת לספר לאף אחד
אפילו לא לאנשים קרובים
ואולי הם יודעים, ואולי הם לא
אבל אני לא אוהבת לדבר על זה.
כשמעלים את הנושא
אני מרגישה כאילו חלק ממני נשר
כאילו כרתו לי איבר שדווקא אהבתי ולא רציתי לתרום.
והדמעות הן יבשות
ולרוב גם שקטות
וזורמות, זורמות.
מנסה להטביע את עצמי מתחת למים
ובכל זאת יש לי מסיכת חמצן
שעומדת להיגמר.
ימים חשוכים
אני לא יודעת אם זה רק החורף שאני כל כך שונאת
או שהאור שהוא הביא לי, כבה.
סליחה אדוני, איפה היציאה?
הלכתי לאיבוד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.