זה פשוט מונח פה לידי
האם זה בכלל חיוני?
לא רוצה
לא צריכה.
לזרוק אותו החוצה?

לבסוף מוצאת
סתם כך
את עצמי מתאפקת
בדבר שאני הכי רוצה מכל
זהו כמובן,
לאכול.

וכך אני זורמת
יום וליל
עם האוכל מתנחמת.
תגידו מוזר?
זה נשמע מוכר
תגידו להפסיק,
כדי קצת להפחית.

אתם תתרחקו
מקרים כאלו כבר קרו.
רק חיצונית
זה העניין.
שאוכל צנונית?

כבר הפסקתי להתפלל
שהמצב ישתנה.
הפסקתי לכעוס על האל
שאת גופי יבנה.
גוף כמו של כולם
מרגישה שונה מהעולם.

ומאז אני בבית
מתנחמת
כואבת.
שונאת על מה שנאלצתי לסבול
הלוואי וגם אתם תעברו כזה שאול.


הערה: נכתב בהשראת חברה קרובה