|
זה פשוט מונח פה לידי
האם זה בכלל חיוני?
לא רוצה
לא צריכה.
לזרוק אותו החוצה?
לבסוף מוצאת
סתם כך
את עצמי מתאפקת
בדבר שאני הכי רוצה מכל
זהו כמובן,
לאכול.
וכך אני זורמת
יום וליל
עם האוכל מתנחמת.
תגידו מוזר?
זה נשמע מוכר
תגידו להפסיק,
כדי קצת להפחית.
אתם תתרחקו
מקרים כאלו כבר קרו.
רק חיצונית
זה העניין.
שאוכל צנונית?
כבר הפסקתי להתפלל
שהמצב ישתנה.
הפסקתי לכעוס על האל
שאת גופי יבנה.
גוף כמו של כולם
מרגישה שונה מהעולם.
ומאז אני בבית
מתנחמת
כואבת.
שונאת על מה שנאלצתי לסבול
הלוואי וגם אתם תעברו כזה שאול.
הערה: נכתב בהשראת חברה קרובה |
|
|
עמוק למטה
בלואיזיאנה,
קרוב לניו
אורלינס
עמוק ביער העד,
במעמקיו
הירוקים
עמדה בקתה קטנה
עשוייה מבוץ
ועץ
איפה שגר ילד
מדינה בשם ג'וני
ב טוב
הוא לא למד
מעולם לקרוא או
לכתוב
אבל ניגן בגיטרה
כמו שאתה מצלצל
בפעמון
נציג חברת "תודו
שזה נשמע יותר
טוב באנגלית" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.