הים רקוע למרחב בתכלת של פלדה
מפרש לבן ומעליו מעוף של ציפורים
רקיע בכחול, שקוף חסר משקל
את קו האופק מתחילה לצבוע השקיעה

השמש הדועכת כדור עגול מושלם
שמתוכו בוקע פרץ של זוהר עז
מעין כתום בוער מודגש בארגמן
סגול עמוק צולל צהוב צורב בלהב

ולו אני ציירת, עלי אז להקדיש
חיים שלמים לחקור את צבע האוויר
את גון אותו הזוהר בבבואת שם מים
שייעלמו בלי שוב אם מבטי אסיט

הרגע המסוים,
שבריר של בין ערביים
נסדק מתוך הזמן
ולתוכו זלגה

יתרת אורה של החמה