עדי בן זקן / כבר ברור |
שאפשר
להסתכל
ולא לראות
ולא לדעת,
ותמיד-
להרגיש.
ובחדר שלי,
רק ארגזים נשארו
לסמל
את איך
שאני עוזבת.
חלקים חלקים
של
עבר
נוגע מדי.
וגם אם עתה
זה רק המידבר
ביננו.
הרי שתמיד
ידעת אותו טוב ממני.
(או שמא רק אחרת).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|