הנה הם באים לתוך עולם חדש
עולם שלא הכירו
הנה הם מתעכלים ומתמקמים
יודעים שלא יעזבו
היופי, הריגוש והאושר משתלבים בתוכם
והנה הם מתחילים להתעופף
יודעים שזהו יעודם
צבעוניים כצבעי הקשת
שרים לצלילי המוסיקה המתחדשת
עפים מעל העולם כאילו לבדם
כי הם פרפרים
ופרפרים אף פעם לא מתים.
ביום חמים מעל הפרחים
מתיישבים והופכים כל יפה למדהים
לא חושבים - רק עושים.
לא מסתכלים - רק מדמיינים.
כי הם פרפרים ופרפרים אף פעם לא מתים
הם עפים מעל הים כאילו לזמן אין חשיבות
מעבר לנהר לייד העץ
קמים כל בוקר כסימן להתחדשות
לא מדברים - רק מבינים.
לא שומעים - רק מקשיבים.
כי הם פרפרים והפרפרים אף פעם לא מתים.
הם יודעים שאין מחר
כי היום הוא הסיבה להתקיימותם
אך לפתע זה מפסיק
אור שחור נדלק ומעיק
ואיתם אורות העולם המעופף מתעממים
נהייה חשוך.
חושך על הנהר, העצים, הים והפרחים.
הצבע הופך לשקוף
השירה מתחלפת בשתיקה
החום מתקרר
האבק על החדש מתאסף
לא מקשיבים
לא מבינים
לא מדמיינים
לא קמים
כי אולי לפעמים גם פרפרים, מתים.