בבוקר בבוקר, לכל ציפורים
חולפים בראשי דברים כה מוזרים
מן הצד האחד כבר קורא לי היום
מן הצד השני מדבר החלום
ובאמצע אני, מהומה רבתי
קרב איום כאן ניטש על תודעתי
וצלצול השעון, מעצבן וחד
(ובבוקר קר, מעצבן במיוחד)
מפרק את שנתי
מטלטל חלומי המתוק
לו יכל רק לשתוק, לצלצל עוד שעה
לא לחדור אליי כך, להשאיר שואה
לפרק חלומי הנעים לרסיסים
להזכיר לי עולם שמחוץ לריסים
לו יכולתי לישון עוד שעה, שעתיים, שלוש
לא לקום עכשיו, די
כבר כבד לי הראש...
ורגשי האשמה כבר שורפים בי
צורבים מצפוני הנקי
מזכירים לי דברים על אחריותי
"פאשלונר" הם אומרים
"מאחר" מזכירים לי
"בוקר בא! ואיתו יש דברים לעשות
אל תחזור לשמיכה, אל תעיז לנסות!"
וכשרגע שותקים הם, אזי מתעורר
החלום מחדש, וכך הוא אומר:
"תאחר, עייפון, זה מותר, תאחר
בבוקר אתה בן אדם אחר"
ושונים הם כל כך, השעון, החלום
ואני בינהם
כל בוקר
כל יום |
