עמדתי מול המראה, וחשבתי על מה שמוסקוביץ הזבל אמר לי: "בשביל
כוסית בגיל העמידה את נראית לא רע בכלל..." סליחה? שאלתי, כן,
הוא המשיך בטון המוזר שלו, ספק מבין ספק מעופף. את נראית אפילו
טוב בשביל כוסית בגיל העמידה, אולי קילו או שניים פחות, אבל
חוץ מזה הכל בסדר גמור...
איך בכלל הגעתי למצב הזה? מה עשיתי שדווקא אני הגעתי למשרד
פרסום בקצה העיר? את האמת, זו אביגיל ששכנעה אותי, "תמיד חלמת
לדגמן, עכשיו זו הזדמנות," טוב, יש הבדל בין צעירה בת 20 שלא
יודעת מהחיים שלה, למישהי בגיל 40 בערך שפוטרה מתפקיד של מוכרת
בגדים בדיוטי פרי. אבל אביגיל המשיכה, את נראית טוב, מה אכפת
לך לדגמן קצת? בסוף השתכנעתי. אחרי שהגעתי למשרד במקום הכי
תקוע בעיר, בין חנות נעליים בת 70 ומסעדה עיראקית, ניצבה
הסוכנות. בהתחלה חיכיתי, עד שאני איכנס לחדר הצילומים, חוץ
ממני היו שם שלוש בנות, שלושתן בלונדיניות שנראות כאילו אין
להם חיים מלבד החדר כושר. באותו רגע חלמתי על שווארמה, עד
שלבסוף קראו לי להיכנס, כבר הספקתי לדמיין איך אני מגיעה לדוכן
של מיכה האשכנזי, וקונה לי לאפה גדושה. נכנסתי, החדר היה אפור,
עם ווילונות אדומים. "שם", שמעתי קול רוסי כבד ברקע, "אלינור",
עניתי, "למה את לבוא לפה להצטלמת?" לא ידעתי מה לענות, גם אני
שאלתי את זה כל הדרך... "אני לא בטוחה, פשוט אני צריכה עבודה
ו..." "לסתומת פה. עשי סיבוב!"
היתה לי ברירה? עשיתי סיבוב... יפה... יפה... טוב, את לעבורת
בשלב הבא, את לבוא שבוע הבא. יופי! שמחתי, סך הכל זה חלומה של
כל אחת לדגמן, רק עומדים כל היום בלי לעשות בעצם עבודה
אמיתית... אבל, התחלתי לשאול, מה זה בעצם "השלב הבא?" ומתי אני
אקבל משכורת? פשוט השכר דירה בסוף שבוע הזה ו... הס! את לא
לשאולת שאלות מיותרות! בדיוק היום יש זמן למוסקוביץ, עוד חצי
שעה תיכנסי!
הבעיה האמיתי שלי עם האישה הזאת זה שהיא עונה תשובות קצרות
מדי, ועם יותר מדי סימני קריאה. בכל אופן נשארתי שם, כשהבטן
שלי עושה קולות עד באר שבע בערך, לבסוף קראו לי להיכנס. בדיוק
יצאה זאת ממקודם, מסכנה, כנראה שה-23 שעות ביום שהיא מבלה בחדר
כושר לא עזרו לה להשיג עבודה...
מה שמך? שמעתי קול עבה שואל , אלינור. מממ... מממ... כן, אני
חושב שתתאימי! אתאים למה? שאלתי, כבר הפסיק למצוא חן בעיניי כל
העסק, תמיד אני יכולה למצוא חנות אחרת למכור בה, אפילו אם רק
לתקופה זמנית עד הפנסיה... את תתאימי לקמפיין החדש שלנו! איזה
קמפיין?! עכשיו כבר הייתי מעוצבנת, מוסקוביץ, אם אתה לא אומר
לי ברגע זה ממש מה אני צריכה לעשות, שימות השכר דירה, אני
יוצאת מהדלת הזאת ולא חוזרת! כנראה שהאיום שלי לא הפחיד אותו,
בעצם למה שיפחיד? כנראה שיש מספיק נשים חסרות עבודה...
במרחק של כמה שניות כבר הייתי בחוץ, בוכה למוסקוביץ שלא יקשיב
לאישה רעבה ומסכנה שכמוני, והא רק אמר לי, כשהוא בפנים ואני
עומדת לי בגשם השוטף:
"חבל, בשביל כוסית בגיל העמידה את נראית לא רע בכלל..."
ומפה ההמשך ידוע, וכרגע אני שוב בחנות נעליים, מחכה שמישהו
יקנה איזה זוג. חבל, אני חושבת לעצמי, עד שהגעתי לתואר כוסית
בגיל העמידה, חייב לצוץ איזה מוסקוביץ שידפוק הכל...