שוקעת בחלומות
מה הסיבה שלא?
מי יגיד לי אחרת?
מגששת בתוך החושך שבלב
סביב הכל דומם
שקט בפנים
בוחרת בדרך זו
לוקחת סיכון לכיוון אחד
אבל לא תמיד החיים קלים
יש כאלה שגם נשברים
לי זה קרה, גם הפעם
ולבסוף ברחתי
מה לעשות, גם אני בן-אדם
גם אני נפלתי.
עכשיו כשהכל שונה
ודברים, שתמיד הלכו קשה
גרמו לי להבין הרבה.
הכל עבר
רק צלקות נותרו בפנים,
שוכבת ודמעות בעיני
זולגות הטיפות
וכל דקה שעוברת
נזכרת, זוכרת
כאילו הכל קרה אתמול.
ובשלב של רגע זה
נעלמת בין קירות החדר
שוקעת בחלומות
ומה הסיבה שלא?
מי יגיד לי אחרת?
תקוות שפגו להן
אהבות נכזבות
ובמידת האופטימיות
תקרות מגלות סדקים גדולים
וקורסות בניין שלם
שנבנה צעד אחר צעד
נגלה שוב הפחד
להתמודד ולנסות שוב.
ברגעים אלה כותבת מכתב
ואלוי שתקשיב ללבי
סיפור ישן
על אשה כואבת
נואשת שמחפשת
שמחה, להיות מאושרת
ואני שוכבת וחושבת
שוקעת בחלומות
מה הסיבה שלא?
מי יגיד לי אחרת?