כשהתפזרו ערפילי הבוקר
ושמש קרנה קרירות
כמו רוח מצליפה
מדמעה עיניים
יצאו געגועי לחפש נחמה.
היא הייתה נמל הבית
מגדלור לספינה הנודדת שבי,
נוחה ורכה מתאימה לי
כנעלי בית מרופטים לרגלי.
היה טוב ואחר כך רע.
רציתי חופש
להשתחרר מכלאה האוהב
ועתה במרחקים,
בלילות עגומים בהם גם הכלבים לא נובחים
כל צליל גיטרה נוגה
מעלה את דמותה
לרגע עוצר נשימה
ואני |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.