יוסף ברנשטין / חזרתי ממרחקים |
חיבקתי נשקתי לשפתיה
שמחה פשטה בי זרמים לוהטים
המסתי תוגותיה.
ברגע הפרידה ממנה
רגליי כבדו כמשקולות לטובע.
געגועי האילמים קרעו את הדממה
כיללת תנים עורגים בלילה חשוך אל ירח.
ידעתי ימים רבים של עצב
ובלילות יסורי מיתה.
כל נערה אדומת שער מחייכת
העמיקה את יגון הבדידות.
ממון כיין משכר
חלום בפשרו משקר.
ויהי ערב ויהי בוקר שנתיים נמסו
כדונג, בלהבת אש האהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|