היה זה יום גשום... בעצם זה היה היום. אני בדרך הביתה, חוזר
מהלימודים. כן, אני עושה משהו עם עצמי, בעוד חברים שלי מבלים
להם בברזיל החמה. אני חופר בלימודי אנימציה, יותר טוב, לא ?
אז איפה היינו, כן, אני חוזר מהלימודים אחרי שהייתי בשיעור של
מרצה שרוצה לשנות את העולם בהשראת מהפכות הפאנק משנות השמונים,
בעוד אני רק רוצה להפוך את הפוך בבית. הולך לי בין נחלי העיר,
המים עכורים, מדי פעם עובר איזה לווייתן ומשפריץ מים לכיוון
החוף, פעם אחת כמעט תפס אותי לא מוכן, אבל בשניה האחרונה הגנתי
על עצמי בעזרת מגן המים המשוכלל שלי ב-10 שקל.
כשהגעתי לדרך יהודה הלוי גיליתי שהנהר עלה על גדותיו, רק אדם
אמיץ דיו יוכל לחצות לצד השני. הנהר היה מלא בכרישים,
לווייתנים, וגללי חרא של כלבים שבעליהם חיכו ליום נכסף זה כדי
שלא יצטרכו לטשטש את עקבות בעלי החיים שלהם.
ובכן, עמדתי שם כדקה תמימה, שוקל את צעדי, האם לנסות למצוא את
הגשר הקרוב, או שאולי חיי אינם מרגשים מספיק ואני צריך לעשות
משהו בנדון ?
כמובן שישר ביאסתי את עצמי והחלטתי להוסיף ריגוש לחיי.
התחלתי לחפש נקודה יחסית עבירה, אך זה התברר כחיפוש שווא,
מכיוון שכשחשבתי שמצאתי וניסיתי את מזלי, טבעתי.
אך הנחישות שלי לא מנעה ממני לשחות לצד השני ולהינצל. מימדי
הנזק היו אדירים, הייתי רטוב מכף רגל ועד... בערך 20 סנטימטר
למעלה, אך השמחה געשה בי... עברתי חוויה!