צעירים רבים עומדים כיום, כבכל עת, בפני שלב חשוב ומרגש
בחייהם: בחירת הנתיב בו ילכו בהמשך דרכם כמבוגרים. אתם הצעירים
מוצאים עצמכם אל מול אפשרויות מרובות לאין ספור, מתוכן אתם
נדרשים לבחור אחת בלבד בה תשקיעו את מיטב כוחכם עד גיל
הפרישה.
בנסיון להקל עליכם את ההחלטה, אסקור את האופציות המרכזיות
העומדות בפניכם בתחילת דרככם המקצועית. באופן טבעי, אתם
מצמצמים ראשית את המגוון העצום העומד לבחירתכם לשני שבילים
מקצועיים עיקריים. הראשון מבינהם- להיות פגז אנושי בקרקס,
כלומר אדם הנורה מתוך תותח לפרנסתו. השני- גם הוא מתחום הקרקס-
אדם המטפס על סולם לגובה של כחמישה עשר מטרים, וקופץ משם אל
תוך גיגית מים קטנה. ברגעים הקרובים אנסה לסקור עבורכם את
החיובי והשלילי שבכל אחת משתי הבחירות המקצועיות האלו. ובכן:
תנאי עבודה וסיכונים מקצועיים: הסטטיסטיקה מספרת לנו שמתוך
שישים אנשים שהסכימו לשמש כפגז אנושי, שלושים ואחד נהרגו (בעת
מילוי תפקידם). האיש הקופץ לגיגית מגובה בלתי סביר, לעומת זאת,
מסיים לרוב את הקפיצה בכמה עצמות מרוסקות בלבד, ובגדים רטובים.
תנאי העבודה של שני בעלי המקצוע, מהיותם אנשי קרקס, דומים זה
לזה, משמע: מזון בדוחק, התעללות ממושכת מצד בעל הקרקס האכזר,
ניהול רומנים חפוזים עם האישה בעלת הזקן וכיוצא בזה.
אמצעי בטיחות: לקופץ לגיגית- שכבת מים בעומק עשרים
סנטימטרים. לפגז האנושי- קסדה ואמונה בטוב ליבו של האל. מסתבר
שמידת השפעתו של האיש הנורה מתותח על מקום נחיתתו היא זעומה
ביותר, מיקרוסקופית אם תרצו, או במילים מעודנות פחות- לא
קיימת. כך שהמקרה הטוב ביותר אליו יכול הפגז האנושי לקוות הוא
נחיתה בתוך קקטוס שירכך את הנחיתה.
מסלול מקצועי: חניכתו של הקופץ לגיגית לוקחת זמן רב. ילדים
שחבריהם מרבים לתחוב את ראשם אל תוך אסלות ולהוריד את המים
מאותרים בקפידה, מופרדים ממשפחותיהם ונשלחים למחנות אימונים שם
יושלכו מגבהים שונים אל תוך גיגיות מלאות מים. בבוא הזמן הם
נשלחים לקרקסים שונים לשמש כשוליות לקופצים לגיגית, והמוכשרים
בינהם יזכו בבוא היום לגיגית משלהם, ולתואר המחייב- אדם הקופץ
אל תוך גיגית מים קטנה מגובה חמישה עשר מטר. תהליך חניכתו של
הפגז האנושי, לעומת זאת, קצר יותר. לאחר שפגז אנושי כלשהו נורה
מתותח אל מותו בטרם עת, נאלץ מנהל הקרקס למצוא בזריזות פגז
אנושי חדש לפני ההופעה שלמחרת. טקס החניכה של אותו פגז אנושי
חדש כולל מסירת קסדת פלסטיק מהודרת וכסף לכרטיסיה.
מדוע כרטיסיה, אתם שואלים ודאי. ובכן, בניגוד לקופץ לגיגית,
שנאלץ תמיד לדאוג למילוי הקערה במים לפני המופע, הרי שהפגז
האנושי מסורבל הרבה פחות מבחינת התחייבויותיו. לאחר הנחיתה,
בהנחה שהוא עדיין בחיים ומסוגל ללכת, כל שעליו לעשות הוא לגשת
אל תחנת האוטובוס הקרובה ולחזור אל הקרקס.
אפשרויות לקידום במהלך הקריירה: ובכן, הקריירה של האיש הנורה
מתותח כוללת שני שלבים- א. פגז אנושי ב. בר מינן.
לגופץ לגיגית, לעומתו, ישנה תמיד התקוה לזכות בקידום ולהפוך
לקופץ מגיגית. הקופץ מגיגית הוא אדם שתפקידו לעמוד ברגליים
יחפות בתוך הגיגית ולחמם את המים עבור הקופץ לגיגית. בכינוי זה
זכו הקופצים מגיגית עקב מנהגם לקפוץ אל מחוץ לגיגית בעת שהקופץ
לגיגית צונח אל תוך הגיגית, בנסיון למנוע מעצמם לההרג.

לסיכום, כפגז אנושי תזכו בריגושים מסעירי חושים, תראו עולם,
תכירו אנשים ומקומות חדשים, תחוו חוויות מרתקות ותמותו מוות
מהיר בחודש הראשון לעבודתכם. כקופצים לגיגית תזכו לקריירה
מסוכנת ומשפילה שאין שכרה בצידה, דלקת ריאות תכופה כתוצאה
מקפיצה אל תוך גיגית מים באמצע החורף, פרישה בגיל 35 עם תשעים
ושבעה אחוזי נכות ותחושת סיפוק של הגשמה עצמית כשתקודמו לעמדת
קופץ מגיגית, בהנחה ששאיפתכם מאז ומעולם היתה להיות אדם
שתפקידו לעמוד יחף בתוך קערת מים.
כמובן שתמיד עומדת בפניכם האפשרות לשלב בין השניים, ולהיות אדם
הקופץ לתותח, ונורה משם אל תוך גיגית מים.