יש לי הריח שלך, זה שפעם אהבתי.
והוא גורם לי מחשבות רחוקות, כאלו שגורמות לי לעוף.
התחושה שלך, זו שפעם הרטיטה, מעבירה בי עכשיו עווית של כאב.
אני שונאת חול של ים, כזה שמתפורר לי בין הידיים.
ושמש ששוקעת ומשאירה רק רעש של גלים שמחזיקים לי זיכרונות,
שאולי עדיף שהיו נשכחים.
והתחושה הזאת שדברים עוד לא סיימו לקרות, שהעולם עוד יתהפך.
שאני פה.
מדגדג לי בבטן וכואב באצבעות ומשהו אומר שלא נשאר עוד הרבה זמן
להיות.
אז אני נשענת לרגע, מתרפקת על טוב, לוקחת נשימת פרידה, חמצן
שנשאר בשנייה האחרונה.
ולוחץ לי בגוף, בכל הנקודות.
ואני יודעת בדיוק מה צריך כבר לקרות.
וזה קרוב לי נורא ומלחיץ לי פתאום.
אז צוללת עמוק, מחפשת לי עוד קצת מקום לחלום.

אני אדם חדש עכשיו, והכל כבר שונה.
והתחושה הזו, נעלמה ולעולם כבר לא תהיה.