פעם שאלו אותי אם הייתי פרי או ירק מה הייתי בוחרת להיות. אז
עניתי גמבה. אני לא ממש זוכרת למה, אולי סתם כי זה טעים ואולי
כי נורא כיף להגיד גמבה, זאת מילה דיי מגניבנית.
גמבה, גמבה.
ניסיתי אפילו לחקור מי המציא את המילה הזאת ולמה לעזאזל? אבל
כל מה שמצאתי היה שזה "סלנג עממי לפלפלת אדומה" ושזה "פרי חלול
של צמח ממשפחת הסולניים". דיי עצבן אותי שהם קראו לגמבה, הדבר
הכי טעים בעולם, פרי חלול ולא ממש הבנתי איך זה מתקשר לשם שלה,
אז החלטתי לקחת על עצמי כפרוייקט חיים (או תחביב לשעת שעמום)
למצוא את האיש שהמציא את המילה, או לפחות את איך שהוא חשב
עליה. אבל עזבו, כל אחד והסטיות שלו.
תמיד במפגשים ראשונים של קבוצה כלשהי, מבקשים מהאנשים לספר
איזו מוסיקה הם אוהבים, מה המזל שלהם ועוד כל מיני הגיגים. אז
לפעמים אני משחילה שאני מזל טלה, אבל בדרך כלל אני פשוט מקצרת
ואומרת: "דייר סטרייטס וגמבה".
לפני כמה שנים התחלתי להתעניין בגלגולי נשמות, זה נשמע לי
הגיוני כל הקטע. גיליתי שאחרי שבנאדם מסתובב בכמה גילגולים ולא
מתקן את עצמו, הוא מתגלגל בבעל חיים ואחר כך בצמח. אז עלה
עניין הצמח במוחי והחלטתי שאם אני אגיע עד לשם, אז מילא, שאהיה
גמבה.
שיחתכו אותי לסלט, שימלאו אותי באורז, העיקר שיברכו עלי כדי
שהנשמה שלי תשתחרר כי אם לא אז מתגלגלים בדומם. וממש לא בא לי
להיות שולחן.