אי שקט מתקתק.
תיק תק תיק תק תיק תק תיק תק...
לא מניח לא מרפה, מפוצץ לי את המוח.
הרגל פתאום קופצת, שומעת את הסוליה מכה ברצפה בקצב. קצב אחיד,
מהיר, מלחיץ. חסר סבלנות לגמרי. היד מזיעה. חייבת לגעת במשהו,
להתעסק עם משהו, האצבעות רוטטות לי פתאום. נייר, בד, ספוג -
חייבת איזשהו חומר למולל בין אצבעותיי חסרות המנוח.
לילי קומי, לילי לכי, לילי כתבי, לילי אכלי, לילי סדרי, לילי
נקי לילי,  ת ע ש י  מ ש ה ו  ע ם  ע צ מ ך.
רק לא להישאר במצב הזה. איך אפשר, איך אפשר.
מחפשת תעסוקה, משהו שיסיח את דעתי, ימקד אותי במקום להתפזר לכל
הכיוונים. יש זמן אין זמן. אין זמן. אין זמן בכלל, הוא עובר
מהר, רץ, טס, לא מחכה לאף אחד.
הנה, שוב לא הספקת שום דבר. יש לך עוד כל כך הרבה מה לעשות
ותראי מה השעה!!!
אוף! די עם זה.

אי שקט מבעבע.
מבעבעבעבעבעבע ועולה לפני השטח. עולה כזיעה המתגלגלת לה אט אט
במורד מצחי, כרעד המוזר והמטריד התוקף אותי בכל גופי, ככאב
הראש שמאיים להוציאני משליטה. עולה בכל מובן, נשמע בכל מילה,
נהגה בכל הברה, בכל צליל הסר מעל לשוני.
ולא מניח ולא מרפה.
קמה, מתהלכת. מחפשת מנוחה. אולי כוס מים תעזור קצת, תשקיט את
החוסר שקט הזה. אולי המים יתקעו בגרון הצורב הזה שלי, ויחנקו
אותו עד שיעלם. אולי אם אקפוץ קצת, או אולי אם ארוץ בכל כוחי
עד קצה השכונה אצליח לברוח ממנו לעד. אחזור קצרת נשימה, מרוכזת
בכאב ולא ברגיעה. אולי אז אפטר ממנו.

אי שקט מפרפר בי, בתוכי. כמו פרפר מפורפר שכבר רוצה להתפרפר
החוצה, אבל לא, לא יכול. הוא מפרפר בכנפיו בכל כוחו, עוד ועוד
ועוד ולוחץ ודוחק את כל תוכני. מפרפר בכנפיו, פר פר פר פר פר
פר - תני לי לצאת כבר!
אבל לא. נשאר בפנים.
חוסר השקט הנורא הזה, אשר מחסיר ממני הכל. מחסיר מליבי פעימה,
מעיני שינה, מאפי נשימה, ומאוזני שקט. שומעת צלצולים בכל מקום,
כמו רכבת אימתנית טסה לה, חולפת ממש צמוד לאוזני. הקטר שורק
ועוד צלצול, אולי של טלפון, אולי סתם צלצול מרגיז. רעש רעש
רעש.
אין שקט.
ופתאום -
פאוזה.
הכל כמו נעלם, גווע, שוכך לו ונשכח. הזמן כמעט עוצר, נמתח לאט
ובעצלות. ואין לחץ. ואין תנועות חדות עם הגפיים, ורעש הסוליה
כבר איננו. הכל בהיר, הכל מובן. הכל רגוע.
אשליה.
הנה הוא שוב חוזר,אי השקט המאיים, חוזר בכל עוצמתו.
הוא לא יניח, לא ירפה.
ולא יעזור כמה שאשתה, אוכל, אלך, אסתובב. אנקה את הראש. עוד
קצת קניות, עוד כמה שיחות טלפון חסרות תועלת וטעם, לא יעזור.
לא יעזור לנסות לייפות הכל מבחוץ. רק לפתור מבפנים. לפתוח את
הגרון, לשחרר את הסרעפת ולתת לפרפר לפרפר לו החוצה, לעוף
חופשי.

רק אז אזכה לשלוותי.