שערי הדמעות לא פתוחים תמיד, אמא.
לעיתים אני נאלצת להתדפק שנים
הכפור נושק לעורף צווארי
בעודי ממתינה ואין-עונים.

שערי הרחם לא פתוחים תמיד, אמא.
זמן רב לא חשתי ליטוף של חמלה
כמה כמהה אני לשכינה המרחפת
שתשאני אל-על מאדמת מחלה.

שערי הניסים לא פתוחים תמיד, אמא.
מילד-נסתר, אך אני כבר רואה
ובעודי עטופה בשמיכת התרדמת
ילחשו שפתי חרישית לגבורה.

שערי הדמעות לא פתוחים תמיד, אמא.
זרות הן לעיניי כשלבי מתמוסס
גם בקור, גם בכפור עודני עומדת
מתדפקת בשער, מפללת לנס.