בבית זר שאני מכירה - הופעת.
זימנתי אותך בקריצת עין מפתה וחיוך חתולי.
היה ברור לי...
היה ברור לך לשם מה אתה כאן.
נתת ונתת, קבלתי וקבלתי.
איני מכירה אותך. איני רוצה.
אינך מכיר אותי והינך רוצה. שרתת מטרתך נאמנה.
לא רציתי שתנשק, לא רציתי שתחבק, אף לא טיפת מגע וחום.
אילו יכולתי לזמן את לשונך הארוכה והמחוספסת ולהשאיר את שאר
יישותך איפה שאספתי אותך - וודאי היתי עושה זאת.
גמרתי. פעמיים.
סילקתי אותך בטרם הספקתי להתאושש ולהתנקות.
עכשיו, על גבי הסדינים הצהובים, מתבוססת במיצי גופי, חצי
רועדת, חצי מתנשפת - אני שונאת אותך.
שונאת אותך וסולדת ממך,
אתה כל-כך קטן.
מתעבת אותך, אני שונאת אותך.
            ושונאת קצת יותר את עצמי.